הדרך הרביעית
"מי ייתן וממקשי ליבי הצלולים, אף לא אחד יכשל להשמיע בגלל מיתר רפוי, מפקפק או שבור"
כותב המשורר ריינר מריה רילקה בכתבי האלגיה שלו.
מי מאתנו לא היה רוצה לחוות שלמות כזאת, בה אנו מרגישים את הביטחון הנובע מהיותנו שלמים וצלולים, מלאים בחוויית הקיום והעשייה שלנו בכל רגע ורגע?
האם ניתן להשיג שלמות זאת? האם ניתן להיות שלם מבלי חיזוק של אגואיזם בהווייתנו, אלא כתוצאה של חווית קיום עמוקה וחופשייה?
האם ניתן להכיל חוויה מלאה של היותנו כאן על האדמה הזאת, קיימים, לא רק במילים כרעיון פילוסופי מופשט, אלא כחוויה ממשית אשר נימיה חודרים את כל רבדי הווייתנו?
השאיפה לגדול ולהתפתח נמצאת בבסיס החוויה האנושית. אופן התפתחותה והגדרתה שונים מאדם לאדם אך הרצון טבוע בנו מלידה ומכוון את חיינו בין אם אנו רואים זאת ובין אם לא.
יש כאלה ששאיפתם מותנית בצבירת נכסים או כוח,
יש כאלה שממוקדים בגדילה ביחסים או צמיחה משפחתית, יכולות תקשורת חדשות, חיפוש אחר הבנות, גדילה דתית או רוחנית וכן הלאה.
כל אדם וטעמו הייחודי, אך הדחף להיות "יותר" - קיים אצל כולם.
ישנה שיטת התפתחות ששורשיה נעוצים בעבר הרחוק, אשר נהוג לכנותה כיום בשם ׳הדרך הרביעית׳. שיטה זו מספקת מספר כלים אובייקטיביים לניתוח האדם את עצמו ולהתבוננות במבנה המכונה האנושית כמראָה של היקום.
עם הזמן והשנים של קיומה השתלבה דרך זו אל תוך דתות, אל זרמים חברתיים, אל יצירות אמנות גדולות, פילוסופיות שונות וכדומה. ככל שמכירים אותה ניתן לזהות את הניחוח המיוחד שלה ולגלות את ההשפעה המיוחדת שלה בדברים כה רבים אשר עיצבו את האנושות למה שהיא היום, ולמה שעוד תהפוך בעתיד.
הדרך הרביעית בצורתה הייחודית נוטה להופיע ולהיעלם מהתרבות במחזוריות ובהתאם לשינויים גיאולוגיים וקוסמולוגיים שונים. היא פועלת בתפר בין חייו החיצוניים הרגילים של האדם לבין חיי הרוח הפנימיים שלו. דרך זו אינה פונה לאנשים שהתנתקו מהחיים ופנו לחיפוש עצמי בנפרד מהאנושות. מאידך היא גם אינה פונה לאנשים שחיים את החיים הרגילים ומרגישים שחיים אלו ממלאים אותם ללא צורך בדבר מה פנימי נוסף.
גיאורג איבנוביץ' גורדייף היה האדם אשר הציג את הדרך הרביעית בעידן שלנו ולימד אותה במאה העשרים. הוא מכנה את האדם הרגיל אדם-מכונה אשר כל המערכות הפסיכולוגיות וההתנהגותיות שלו, כל המחשבות והדעות שלו, הן אוטומטיות ואינן תחת שליטתו המכוונת אלא מופעלות על ידי גורמים חיצוניים משתנים.
האדם-מכונה מעביר את כל חייו ללא נוכחות אליהם וללא ערות למה שקורה אתו בכל רגע ורגע, למרות כי משוכנע הוא, מתוקף חוק קוסמי מוזר כי הוא אכן ׳קיים׳, אינדיבידואל, בעל רצון ואפשרויות בחירה.
האדם תמיד נמצא בדמיון על העתיד, העבר, כיצד ההווה היה אמור להיות שונה מכפי שהוא, או סתם חלימה בהקיץ. וכך, למרות שכביכול נראה שהאדם פעיל וער בחייו - הולך, מדבר, מתכנן, אוכל וכדומה - הוא למעשה נמצא כל הזמן בדמיון ואינו ער למה שבאמת נמצא לפניו.
הוא חיי ביום-יום במה שגורדייף הגדיר כמצב שינה. זו אינה השינה שאותה חווה האדם כל לילה במיטתו, אך היא כמעט זהה מבחינת מצב התודעה שלה: החלומות עדיין שם, רצים בראשו של האדם ומכסים הכל במין ערפל קיומי עמום.
השינה מחוזקת בעזרת הזדהויות שונות. למעשה אין רגע בו האדם אינו מזוהה עם משהו. כל אנרגיה שעשויה לשמש לאדם כדלק לעבודה רוחנית והשתחררות מהכלא של החלומות והדמיון הולכת לאיבוד בביטויים של רגשות שליליים. כל ביטויי הרגשות השליליים על כל שלל גווניהם וטעמיהם: כעסים, רוגז, פחדים, חרדות, עצבות, דיכאונות, אי שביעות רצון, שעמום, שיפוט, שנאה, חוסר סיפוק, הרס עצמי, חוסר קבלה וכו׳ מקבלים בעזרת הדרך הרביעית תשומת-לב רבה.
בדרך הרביעית מטפלים ברובד זה של האדם-מכונה בשונה מהפסיכולוגיה המקובלת. לא מבטאים, לא מדחיקים, לא מחפשים את הסיבה בילדות וגם לא מאשימים או תולים את הסיבה בגורם חיצוני. בדרך הרביעית נעזרים בהתבוננות, הבנה וזכירה עצמית ומשתמשים באנרגיה ששימשה לביטויים של הרגשות השליליים ליצירת חלקים גבוהים ומיצוי האפשרויות הטמונות באדם.
בכדי להפסיק להיות מכונה, בכדי להיות המכוון והאדון האמיתי של הגוף, השכל והרגש של האדם, הדרך הרביעית ממקדת את עיקר עניינה בנושא פיתוח התודעה. התודעה, בעזרת הפעולה הנקראת בפי גורדייף ׳זכירה עצמית׳, או לפי הגדרת אוספנסקי, תלמידו של גורדייף, חלוקת תשומת-לב, היא המצב בו אנו ערים, נוכחים, והיא אינה שייכת לתפקודים האנושיים המוכרים.
היא תפקוד שאינו קורה מעצמו בחיי האדם הרגיל, אלא דבר המצריך מאמץ מיוחד וידע כי אפשרות זאת קיימת.
התודעה אינה שייכת לתפקודים הרגילים שאנו מכירים בעצמנו – תפקודים אשר בדרך הרביעית מכונים המרכזים הנמוכים של המכונה: השכל, הרגש, הגוף. כך, הדרך הרביעית מאפשרת להימנע מנבירה בלתי פוסקת בנבכי הנפש אשר שייכים למרכזים הנמוכים ובמקום זאת מתמקדת במצב התודעה הגבוה הנפרד מתפקודים אלו.
הדרך הזו כן דורשת איזון ותיקון של הדברים ה׳מקולקלים׳ באדם-מכונה והיא טוענת כי אכן התפקודים שלנו לא תקינים משום שבמקרים רבים ספגנו מסביבתנו השפעות גרועות אותן הפנמנו והפכנו להרגלים בתוכנו.
אך הדרך הרביעית מאפשרת לארגן תפקודים אלו ולהשתחרר מהם במהירות גדולה יחסית, וזאת מתוך המטרה להמשיך הלאה בהתמקדות במסע הרוחני האמיתי ללא הפרעה תמידית מהרגלים קלוקלים אלו.
חשוב להבין שתודעה היא אינה תשומת-לב. ריכוז והתמקדות גם הם אינם זכירה עצמית.
תשומת-הלב היא שלב התחלתי חשוב בתהליך זה, אך עדיין שייכת לעולם המוכר, למרכזים הנמוכים.
תודעה מתחילה להתקיים מהרגע בו תשומת-הלב נחלקת לשניים או יותר, דהיינו, תשומת-לב הכוללת את המיקוד בדבר מסוים בו אנו מתבוננים, אך באותו הזמן נשמרת תחושת ה'אני' ותחושת ה'כאן' וה'עכשיו', ואותו חלק מתשומת-הלב ער תמיד לצד תפקודי המכונה .
למעשה שום הסבר אינו מספק. שכן הסבר יהיה תמיד ברמה שכלית או רגשית ומצב התודעה בו אנו באמת נוכחים הינו מעבר לכך. ההסברים רק מצביעים על הכיוון, והחוויה עצמה היא הדבר האמיתי. כאשר אנו נוכחים אין זה דומה לשום דבר אחר בחוויית הקיום הרגילה שלנו.
רעיון חשוב נוסף במבנה של הדרך הרביעית הוא הצורך בבית-ספר. הדרך הרביעית יכולה להתנהל במסגרת מסוימת בלבד, בצורה המשקפת את מערך שלושת המזונות הקוסמיים ושלושת קווי העבודה. לכן אי אפשר לעסוק בדרך הרביעית בצורה מלאה כאשר לא נמצאים במסגרת הנכונה.
לבדו האדם אינו יכול להשתחרר מהמכניות שלו, מעצם היותו פועל באופן אוטומטי.
כל מה שיעשה וכל השקפה שלו יהיו תמיד מתוך אותה המכניות, ולכן לעולם לא יוכל להשתחרר מכך ולראות את עצמו כפי שהוא ואת המציאות כפי שהיא.
גם כאשר נדמה לו כי הוא פועל נגד המכניות שלו, הוא עושה זאת מתוך התפיסה של מהי בעצם מכניות, ומה זה לפעול נגד מכניות.
כל אלה הם רעיונות ותפיסות שהוא משועבד להם ללא יכולת לראות ולהתבונן מהצד.
דומה הדבר לדג שיכול לבצע הרבה פעולות, בין היתר שחייה נגד מה שנראה לו הכיוון המכני של הזרם ושאר הדגים, או אכילה של דברים שאינם לפי טבעו, אך הוא לעולם לא מבחין שהוא שקוע במים מבלי היכולת לראותם או להשתחרר מהם. כך פועל דמיונו של האדם וכך הוא אינו יכול להיפרד מהמכניות שלו ללא עזרת אדם אחר.
אותו אדם אחר חייב להיות כבר בעל הבנה וראייה כי יש מים המקיפים אותנו וכי יש דרך לצאת מהמים. אך אפילו זה אינו מספיק. אדם אחר שמבין זאת ואפילו קבוצה של אנשים אשר מבינים זאת ושמים לעצמם למטרה להשתחרר, מטעם היותם מכניים בעצמם, ישכחו עד מהרה את אותה הבנה מתוקף אותה שינה ומצבים מתחלפים של המכונה, והם בעצמם יצטרכו מישהו שיזכיר להם את ההחלטה הראשונית שעשו להשתחרר מהמכניות.
מכאן הדרך הרביעית טוענת כי בראשה של קבוצה של אנשים אשר מעוניינים להתעורר ולהשתחרר מכלאם הבלתי נראה חייב לעמוד אדם שאינו שוכח עוד את המטרה, אדם אשר התגבר על המכניות שלו, השתחרר מאותם כבלים, התעורר, ויוכל להוביל אותם לעבר אותה מטרה. אדם זה יהיה המורה.
ניתן ללמוד, לקרוא ולהכיר את הדרך הרביעית בדרכים שונות. כל החומרים וההבנות בנושא עוזרים לפתח את מה שנקרא בדרך הרביעית מרכז מגנטי: איסוף וגיבוש חומרים והבנות בעלי גוון דומה מייצרים באדם מרכז חדש אשר יכול ׳למגנט׳ אותו לכיוון הנכון בחיפוש שלו. על כן זהו שלב חשוב בהתפתחות.
מרגע שהמרכז המגנטי מפותח מספיק הוא יוכל למצוא את בית-הספר המתאים לו, ומשם מתחיל שלב חדש בעבודת האדם על עצמו. אפילו אם בית-הספר נראה לא מושלם לחלק זה או אחר של האדם, הוא צריך להתאים לחלקים בתוכו אשר מעוניינים בהתפתחות ואשר מזהים את הערך שיכולו לקבל.
האחריות של המחפש היא להיות ער להשפעות השונות של מקומות שהוא בודק ולקבל את ההחלטות הנכונות. כך יהיה מסוגל להשתלב באופן המתאים בדרך הרביעית ובחוויה המרתקת של פסיעה במשעוליה.
אם ברצונכם לשמוע עוד על הדרך הרביעית תוכלו ליצור קשר ולהצטרף לפגישת הכרות במרכז בית-הספר בתל אביב.