פני הים היו נמוכים יותר באותם זמנים, וקרוב לוודאי שהיו קיימים מרכזי חניכה במה שידוע כעת כמדף היבשתי האטלנטי. הם הותירו אחריהם מסר שנותר סתום במשך עשרים אלף שנים, עד שגורדייף הלך עימי במסע האחרון בחייו למערות של לאסקו (Lascaux). הוא הראה לי כי עדרי האיילים המתוארים כחוצים נהר מייצגים טקס חניכה. מספר הקרניים לראשם של האיילים הצביע על רמת התפתחותו של האדם שהם סמלו. במערות אלה ואחרות אפשר לראות את עבודתם של מורי החוכמה שחיו לפני שלושים עד שלושים וחמש אלף שנים.” – ג’ון בֶּנֶט
מבחינה היסטורית ייתכן שלעולם ולא נדע מתי והיכן התחיל המאבק להתעוררות מהשינה. אף על פי כן, גילויי שרידים פרהיסטוריים וציורי מערות במקומות רבים בעולם במהלך המאה האחרונה – חלקם מתוארכים עד ל-36,000 שנים לפני זמננו – מצביעים על קיומם של ידע ולימוד אזוטרי בתקופה הפרהיסטורית. פשטותם של ציורים וחפצי אומנות אלו מסווה מורכבות ועדינות אשר משדרים עושר רב של משמעות באמצעות כמה קווים פשוטים. תיאורם השליו של בעלי-חיים במנוחה או בתנועה, והפסלונים המסתוריים של ידיים ואנשי מקל, מבטאים ייצוגים של רעיונות משוכללים שהגיעו לאחר מכן לביטוי מלא בארכיטקטורה ובאומנות המצרית.