לכולנו יש זיכרונות של רגעים בהם חווינו את חיינו באופן מלא, עמוק וחי יותר. ייתכן והיינו מאוהבים, או שטיילנו במקום חדש, או שחווינו הלם חזק ("התנגשתי במכונית!"), או פשוט הסתכלנו על עץ מבעד לחלון.

פתאום הרגע נעשה ממוקד – העץ שראינו מאות פעמים הופך מלא חיים וחדש. אנחנו לא חוזרים שוב על מחשבותינו מן העבר או מתכננים את העתיד. אנחנו מודעים באופן חד לכך שאנו חיים באותו הרגע ממש. אנחנו רואים את גופנו כחלק מהסביבה – אנחנו מביטים כיצד ידינו נעות, הלב שלנו מרגיש והמוח חושב. משהו נוכח באופן נבון והוא אינו מחשבה, רגש או תחושה. אנחנו ריקים, וזו חוויה אמיתית ועמוקה.

הטלפון מצלצל, הכלב נובח, ושוב התודעה שלנו צוללת אל הדמיון, המחשבות, השינה. ייתכן שננסה לשחזר את מצב התודעה הזה, שהוא כה חדש ומופלא, אך גם מוכר באופן משונה, ותמיד חומק מאיתנו.