לבחור בית ספר
המסר המרכזי שלכם הוא “היו נוכחים” וזה מה שכל השיטות הרוחניות אמרו ואומרות: “היו כאן עכשיו”, “חיו את הרגע”, “שכחו מהעבר והעתיד”. מה מייחד את הגישה שלכם?
השיטות המיושמות על מנת לפתח נוכחות נוצרו והגיעו לשלמות כבר לפני אלפי שנים, בעידן המודרני הן איבדו את הממד המעשי שלהן. בית הספר שלנו מספק לתלמידים את אותו חלק מעשי אשר חסר בשיטות האחרות. עבודה מעשית מתחילה במקום בו השאיפות פוסקות, והיא מראה לנו היכן וכיצד עלינו לעשות מאמצים כנגד השינה לעבר ההתעוררות בחיינו היומיומיים.
אין מה לומר דבר כנגד כל תיאור אחר של חוויית הנוכחות. “היו כאן עכשיו” או “חיו את הרגע” הן עצות טובות. השאלות האמיתיות הן האם אנו באמת נוכחים או לא, והאם אנו עושים את המאמצים הנכונים להיות נוכחים באופן קבוע.
האם כל הקבוצות האחרות טועות?
בית ספר רוחני אמיתי להתעוררות הוא דבר נדיר; על מנת לכונן יחס נכון לרעיון ההתעוררות עלינו להכיר בו כתופעה נדירה. רק בדרך זו נוכל להעריך את ההתעוררות כראוי ולעשות את המאמצים הנדרשים להשיגה. כך שבמקום לומר כי כל הקבוצות האחרות טועות, נאמר כי מתוך אוסף הקבוצות האדיר הקיים בזמננו, רק מעטות ביותר אכן מצליחות להוביל אל המטרה.
כמובן שהדרך הפשוטה ביותר לקבוע האם קבוצה או שיטה מסוימות נותנות לך דבר מה היא לבחון את התוצאות. האם יש תוצאות כלשהן, מהן? האם אני משיג את שאיפותיי.
אני שמח שאתם מדברים על בחינתן של תוצאות כי אני רוצה להבין מה אני עושה.
זו הדרך היחידה לעבוד. עבודה מעשית להתעוררות אינה יכולה להתבסס על אמונה. הרעיונות מוצגים כך שנוכל לוודא אותם בעצמנו. בצורה זו העבודה מתבצעת מתוך מקום של הבנה וחוויה אישית, ולא על בסיסן של הבטחות מעורפלות.
דמיון
הדרך הרביעית מתארת דמיון כדבר שלילי. מה בנוגע לדמיון יצירתי? כל האמנים צריכים לדמיין על מנת ליצור. האם העבודה הזו מנוגדת ליצירה אמנותית?
כל אמן או בעל מלאכה יסכים שבעבודה יצירתית נדרשים ריכוז, משמעת ומסירות על מנת ליצור דבר מה יפה או מועיל. המאמץ להיות נוכח רק מחזק ניסיונות יצירתיים אמתיים להפקת דבר כלשהו בעל ערך או יופי. כשאנו מדברים על דמיון, אנו מתכוונים לשרשרת המחשבות האסוציאטיבית וחסרת הבינה אשר ממלאת ללא הפסק את מרחב עולמנו הפנימי. רק כשמתחילים לעשות מאמצים להיות נוכחים אפשר לראות את הממדים האמתיים שהדמיון תופס בחיינו. הנוכחות היא האור החושף והמגרש את החשכה.
עשיית מאמצים
מדובר כאן רבות על “מאמץ”. לאיזה סוג של מאמץ אתם מתכוונים?
המאמצים הראשונים לנוכחות נראים קטנים מאוד מפני שאין לנו דבר כלשהו להשוות עמם. המעבר מהבנה תאורטית לחוויה ממשית הוא צעד הכרחי המושג באמצעות עשיית מאמצים קבועים. הדבר החשוב הוא שהמאמצים יהפכו לאישיים: אתה מנסה להיות נוכחים מפני ששמעת שזה יכול להוביל לדבר טוב, אלא, אתה מנסה להיות נוכח מפני שהבנת שאתה לא נוכח באופן טבעי בחייך.
למעשה, יש רמות מדויקות ומעשיות מאוד של מאמצים, וסוג של תוצאות המורות ברגע נתון האם נעשה המאמץ הנכון או לא. כאשר מצטרפים בכל אופן, סוג המאמצים מוסבר ומתבהר עם הניסיונות ליישם אותם ובמהרה מגיע הנקודה בה אנו יכולים לתרגל את השיטות המעשיות של בית הספר על מנת להיות נוכחים.
מדובר על עשיית המאמצים הנכונים. האם אני אוכל לעשותם בעצמי או עם חבריי אם תאמרו לי מה הם?
הדמיון הוא אויב רציני הרבה יותר מכפי שרבים מאתנו מבינים. אין זו רק נטייתנו לחלום ולחבב את חלומותינו – אלא קיים בתוכנו חלק המתנגד בצורה פעילה למאמצים שלנו להיות נוכחים לחיינו. אין זו שאלה של רכישת ידע נוסף. ישנם כתבים, הן עתיקים והן מתקופתנו, המציעים מידע מדויק על תהליך ההתעוררות והמאמצים להיות נוכח. המרכיבים החסרים הם ההבנה כיצד להשתמש בידע בצורה נכונה כמו גם סביבה נכונה שבה יהיה ניתן ליישמו. אנו צריכים שיראו לנו מה לעשות, ואז שיזכירו לנו זאת פעמים רבות.
נסיונות חוזרים ליישם רעיונות אזוטרים כמו להיות נוכחים לחיינו יובילו בסופו של דבר להבנה כי עבודה מסוג זה לא יכולה להתבצע כל עוד אנחנו לבד. יש צורך לעבוד עם אנשים אחרים אשר שואפים לאותה המטרה ובכך יכולים לתמוך במאמצים שלנו כמו גם לדבר בשפה משותפת. ויש צורך בהנחייתו של אדם ער, משום שגם חברינו לדרך נרדמים תכופות. הניסיונות לעבוד לבד יכולים לעיתים להיות מועילים, מפני שמאמצים כנים יובילו אותנו למסקנה כי איננו יכולים לעבוד לבד. אפשר אף לומר כי עד שלא נרגיש עמוק בתוכנו את הצורך העז בעזרה ובהנחיה, ייתכן שזמננו לפגוש בבית ספר רוחני להתעוררות עדיין לא הגיע.
הצטרפות לבית הספר
מתי אדע כי הגיע הזמן להצטרף?
העובדה שאתה מביע עניין מעידה כי חלק בתוכך מכיר בחשיבותה של ההתעוררות.
כדאי גם להביא בחשבון כי לעתים אנו מעכבים את עצמנו באמצעות החזרה על שאילת שאלה זו. מלכודת נפוצה שיש להיזהר ממנה היא ההסתפקות בעצם החיפוש; אנשים רבים מרגישים כי החיפוש אחר האמת הוא מספיק, ומבלים את כל חייהם במעבר מקבוצה אחת לשנייה, בעודם שוכחים כי כל הרעיון הוא למצוא ואז להתחיל במלאכה הארוכה שכרוכה בעבודה רוחנית. מציאת מסגרת אמיתית היא רק ההתחלה, מפני שאחרי שמצאנו עלינו לעבוד עבודה קשה ולאורך זמן רב, יותר מזו שחשבנו כי נידרש לעשות.
האם אני זקוק לתנאים מיוחדים על מנת לעבוד?
אנו יכולים להיות נוכחים בזה הרגע, בכל מקום בו אנו נמצאים ובכל פעולה שאנו עושים – כמו מול המחשב ותוך כדי קריאת מילים אלו, לדוגמה. כל רגע מציע את אותה הזדמנות חדשה להיות נוכח, ואין צורך לשנות את מהלך החיים כדי לעשות זאת.
יחד עם זאת, אם אנו מנסים לעשות מאמצים מתמשכים למשך שבוע, חודש, שנה – נשים לב שבעוד שזה פשוט להיות נוכח לרגע, זה לא פשוט להמשיך ולעשות זאת ליותר מכך. אנחנו נסחפים במהירות על ידי מחשבות ורגשות רגילים למדי. יתכן ואיננו צריכים לשנות את הצורה החיצונית של חיינו, אבל עלינו לשנות את עצמנו. אם אנחנו באמת רוצים לקחת חלק במשחק-העל הזה, אם אנחנו רוצים יותר מרגעים מקריים של נוכחות, אם אנחנו רוצים שינויים יסודיים הנובעים מלמידה כיצד להתחבר לנוכחות ולהאריך אותה, אזי ספרים, הרצאות וסרטים אינם מספיקים. זו הסיבה שבגללה קיימים בתי-ספר. הם מאפשרים לנו ליצור התחייבות להתעוררות שלנו עצמנו, והם מחזקים את המחויבות הזו באמצעות שיטות מיוחדות, סביבה תומכת ועזרתו של המורה.
העבודה בבית הספר מתרחשת בתוך החיים הרגילים. היא איננה מוגבלת לשעות של מדיטציה, התבודדות, או כל תרגול שמצריך תנאים מיוחדים. עבודה זו היא דרך חיים והיא זמינה לתרגול בכל פעילות שאנו שקועים בה.
איך אוכל לדעת אם המורה הרוחני של בית הספר הוא ער?
ייתכן ולא תוכל לדעת בתחילת הדרך. הווידוא כי המורה הוא ער מתחילה בכך שבית הספר תומך במאמצים שלך להיות נוכח וכי יכולתך להיות נוכח מתגברת. לאחר מכן, ככל שרמת ההוויה גדלה כך גם היכולת לזהות חלקים ערים בתלמידים אחרים ובמורה. עד אז ניתן לפתח גישה נטראלית ופתוחה אל המורה, ובכך להימנע מקיצוניות לשני הכיוונים: חיובי ומקבל מדי, או שלילי וביקורתי מדי.
אם נאפשר לעצמנו ללמוד מאחרים נקבל הרבה יותר ממה שאי-פעם ציפינו. אין זה הכרחי לדעת אם הם ערים יותר מאתנו. הדבר החשוב הוא האם אנו נהיינו ערים קצת יותר כתוצאה מעזרתם
כל זה נשמע לי קשה מדי. אני פשוט לא חושב שאני יכול לעשות את זה.
זה אכן קשה. אל תאמין לאף אחד שיאמר לך אחרת. אך עם זאת, ככל שנבין את היקפה והשלכותיה של השינה שלנו כך נחשוב פחות במונחים אלה. אדם טובע שמושלך אליו גלגל הצלה לא מחשיב את המאמץ להיתלות עליו כקשה מידי.
אני רוצה להצטרף לבית הספר, אך אינני גר בסמוך למרכז, ולפחות לעת עתה אינני רואה כל אפשרות למעבר.
מקום מגוריך בפני עצמו אינו מהווה מכשול. כאשר מצטרפים, ללא קשר למיקום, מתחברים לכלל הארגון הרוחני ולא למרכז אחד בלבד. זה בהחלט הכרחי כאשר זה מתאפשר להגיע למפגשים ולשהות במחיצת תלמידים נוספים תכופות ככל שאפשר. אם נעבוד בכנות, מאמצינו יישאו פרות. בנוסף לכך, נסיבות כן משתנות, גם כשאנו חושבים שאין לכך שום אפשרות. הדבר החשוב הוא לרצות בחיבור ולעבוד כמיטב יכולתנו. אף מאמץ אמתי אינו מתבזבז.