גאורג איבנוביץ׳ גורדייף​

​

גורדייף ידוע לנו בעיקר כמורה רוחני וכאדם אשר גילה את הדרך הרביעית והביאה אל העולם המודרני.

בהיותו חסר פשרות ואנרגטי חיפש ללא מנוחה אחר האמת, אחר העולם האמיתי המסתתר מאחורי המציאות הנראית.

פעלתנותו הרבה והאופן המרשים בו ניהל את עולמו החיצוני לא באו על חשבון עולמו הפנימי העשיר והמודע. הוא השאיר אחריו כתבים רבים, לחנים, ריקודים, רעיונות ועוד.

יכולות פנימיות וחיצוניות בלתי רגילות אלה הפכו אותו לאדם המתאים להעברת הידע ההולך ונעלם במזרח אל המערב המתעורר וחסר ההכוונה.
 
במסעותיו הרבים בהם החל מגיל צעיר מאוד חקר את העולם הרוחני וחיפש את הדרך המתאימה לאדם המודרני. ניתן גם להציג זאת כחיפוש אחר הדרך להתעוררות רוחנית שאינה קשורה בדת, אינה קשורה בחיקוי חיצוני ואינה מתמקדת בשכלתנות או פילוסופיה, אלא דרך מעשית המאפשרת מודעות של האדם לעצמו.
 
חיפושיו הביאו אותו למפגשים עם אנשים ובתי-ספר במזרח אשר מהם שאב את מהות העבודה הרוחנית, המהות אשר מהווה את התשתית הרוחנית לעבודת האדם על עצמו החל מהזמן העתיק. ניתן לקבל רושם כללי על אופי חיפושיו ומסעותיו בספר שנכתב על ידו ושהפך מאוחר יותר לסרט, בשם “פגישות עם אנשים מיוחדים״.
 
כשם שכל דרך וכל תורה מקבלת את הצבע והטעם של האדם הייחודי אשר הביא אותה, כך קיבלה הדרך הרביעית על פי גורדייף את טעמו האישי והמיוחד.

כאיש אשכולות בעל ידע רב והתנסויות רבות, כאדם צבעוני ומעניין בעל חוש הומור, כבעל אופי ישיר וסיבולת נמוכה לשקרים וחוסר בהירות, זכינו לקבל את הדרך הרביעית בתקופתנו בצורה מאוד ישירה וחדה, ניתן לומר אף תמציתית.

 

הדרך הרביעית בידיו של גורדייף מקלפת את האדם מכל השקרי והצבוע בו, מכל האבק העודף שצבר המכסה את האפשרויות להתפתחותם של המרכזים הגבוהים הרדומים בתוכו. הדרך הרביעית, כאשר מוצגת במתכונת ספציפית זו, נקראת גם “דרך הדחיה (Way of Denial).”
 
גורדייף הצביע על המכניות של האדם, על כך שהוא אינו אחראי למעשיו, ואף אינו בעל פסיכולוגיה אמיתית. האדם מורכב רק מאוסף של תגובות לגירויים חיצוניים, מולדים ונרכשים. גורדייף לימד שעיקר העיקרים של כל שאיפה רוחנית חייב להתחיל מנקודת המוצא של התודעה, ושלמעשה אדם אינו באמת קיים כל עוד אינו זוכר את עצמו. מבין דבריו הרבים ניתן להדגיש את אמירתו החשובה: “זכור את עצמך תמיד ובכל מקום.”
 
בהתאם לדרך הרביעית דאג גורדייף לפתח את כל החלקים השכליים של ארבעת המרכזים הנמוכים שלו, והשאיר לנו מתווה אינטליגנטי ביותר של דרך לגדילה רוחנית.

דרך זו יכולה להשתלב עם מהותו של כל אדם, ועל ידי שילוב צביונו האישי להפוך לדרך אישית ומדויקת.

היא אמורה להתאים בדיוק אל המקום החברתי והסביבתי בו נמצא האדם,

ובדיוק לרמת ההוויה בה הוא נמצא בזמן ההתוודעות אליה.
 
לפי הגדרתו של גורדייף, במקום לבלות חודשים בסיגופי גוף, במקום לבלות בשבועות של סבל רגשי, במקום לטעות ולהיאבד באפילה ובפלפולים חסרי ערך, אפשר בעזרת ידע מדויק שימוש בתודעה להשיג את המיטב מכל האפשרויות הרוחניות ואף מהר יותר. זאת, ממש כפי שידע מדויק מאפשר לרקוח גלולה מחומרים שונים לצורך השפעה ייחודית ומוגדרת מראש.
 
על הידע הנרחב שלו ועל התנסויותיו השונות ניתן ללמוד בעקיפין גם מספרו “סיפורי בעל זבוב לנכדו״. משמו של הספר, כמו גם מהסיפור כי האדם הערמומי קיבל את הדרך הרביעית מהשטן, כבר ניתן ללמוד על אופיו של האיש, על דרך חשיבתו המיוחדת וחסרת הפניות,

על הצורך שלו לזעזע את הליכי החשיבה האוטומטיים, וכמובן גם על ההומור המיוחד שלו.
 
פעילותו של גורדייף כמורה התרכזה במחצית הראשונה של המאה העשרים. בתקופה זו נאלץ לפנות לקהל של אנשים ללא מידע כלשהו על קיום של דרך כגון הדרך הרביעית. למעשה אפשר לראות את גורדייף גם כאחד האנשים המשמעותיים בחשיפת המערב לדברים אשר עד לאותה תקופה היו ידועים רק במזרח.

את הידע הרב אשר צבר במסעותיו במצרים, הודו, ירושלים, מקומות שונים באסיה, מנזרים חבויים ובקשריו עם הסופים, החל גורדייף להעביר לקבוצות שאירגן ברוסיה החל משנת 1912.

שינויים במשטר הצארי והמהפכה הבולשביקית גרמו לו לנדוד עם קבוצותיו ממקום למקום עד להגעתו למנזר אבון שבצרפת בשנת 1922. שם, סמוך לפריז, הקים את "המכון להתפתחותו ההרמונית של האדם".
 
בשנת 1924 עבר גורדייף תאונת רכב כמעט קטלנית. בהתאוששו החל לכתוב את הסדרה “הכל מכל”, שהספר ”סיפורי בעל זבוב לנכדו” הוא חלקה הראשון, “פגישות עם אנשים מיוחדים” השני, ו”החיים אמיתיים רק כאשר הינני״ (אנגלית) חלקה השלישי. גורדייף הוסיף ללמד בפריז ובניו יורק בשנות ה-30 וה-40 של המאה העשרים.
 
מבין תלמידיו הרבים ניתן לציין את איש הרוח, המורה פיטר אוספנסקי, אשר בולט בין היתר בשל יכולתו היוצאת מגדר הרגיל להעלות על הכתב את רזי השיטה כפי שעשה בספרו ״החיפוש אחר המופלא״ וספרים רבים נוספים.

 

בשלב מאוחר יותר בחייו נפרד אוספנסקי מגורדייף והמשיך את הוראת הדרך הרביעית, כאשר הוא משלב בתוכה את מהותו שלו. מבין תלמידיו של אוספנסקי ניתן לציין באופן מיוחד את רודני קולין, אשר הקים אף הוא קבוצות והמשיך את מסורת הדרך הרביעית תוך שילוב ייחודו שלו במערך הדברים. כך המשיכה הדרך הרביעית ללוות ולהתאים את עצמה להתפתחות הרוחנית של תלמידיה, תוך שמירה קפדנית על עקרונותיה הבסיסיים.
 
גורדייף, אשר נפטר בשנת 1949, ייזכר תמיד כאדם אמיץ ויוצא דופן, כאיש האחראי על הרבה מהניחוחות הרוחניים של תקופתנו, וכאיש אשר אפשר לחיי הרוח מהמזרח להמשיך ולגדול במערב.