ייחודו של בית-הספר
המסר המרכזי שלכם הוא “היו נוכחים” וזה מה שגם שיטות רוחניות אחרות אמרו ואומרות: “היו כאן ועכשיו”, “חיו את הרגע”, “שכחו מהעבר והעתיד”. מה מייחד את הגישה של בית-הספר הזה?
השיטות המיושמות על מנת לתרגל זכירה עצמית ולהיות נוכח נוצרו והגיעו לשלמות כבר לפני אלפי שנים.
בעידן המודרני הן איבדו את הממד המעשי שלהן והתערבבו עם שיטות שנועדו לעזור לאדם במובנים שונים אך לא בהכרח יכוונו אותו ישירות ללב העבודה הרוחנית ויראו לו את הגורמים שמפריעים למטרתו, כיצד להסיר אותם וכיצד לתרגל נוכחות בצורה מתמדת לאורך זמן.
בית-הספר שלנו מספק לתלמידים את אותו חלק מעשי אשר חסר בשיטות האחרות.
עבודה מעשית מתחילה במקום בו השאיפות מתפרקות, היא מראה לנו היכן וכיצד עלינו לעשות מאמצים כנגד השינה לעבר ההתעוררות בחיינו היומיומיים הרגילים, והיא שמה מטרה זו בראש סדר העדיפויות מעל כל הסוגיות האחרות איתם בני אדם עשויים להתמודד.
אין מה לומר דבר כנגד כל תיאור אחר של חוויית הנוכחות. “היו כאן עכשיו” או “חיו את הרגע” הן עצות טובות. השאלות האמיתיות הן האם באמת אמירות מסוג זה מייצרות חוייה של נוכחות מוארכת ועמוקה בחיינו. האם הן עוזרות לנו לעשות את המאמצים הנכונים להיות נוכחים באופן קבוע.
מה בדבר קבוצות אחרות?
בית-ספר רוחני אמיתי להתעוררות הוא דבר נדיר. על מנת לכונן יחס נכון לרעיון ההתעוררות יש להכיר בו כתופעה נדירה. רק בדרך זו ניתן להעריך את ההתעוררות כראויה למאמצים האדירים הנדרשים כדי לייצר אותה.
במקום לומר כי קבוצות אחרות טועות, יותר נכון לומר שמתוך אוסף הקבוצות האדיר שקיים בזמננו, רק מעטות ביותר אכן מצליחות להוביל אל המטרה.
כמובן שהדרך הפשוטה ביותר לקבוע אם קבוצה או שיטה מסוימת נותנת לכם דבר מה היא לבחון את התוצאות ולבחון אותן לאורך זמן. אם יש תוצאות כלשהן, מהן? האם תוצאות אלו אכן מועילות ליכולתכם להסיר את מה שמפריע לנוכחות ולזכור את עצמכם?
ֿ
אני שמח שאתם מדברים על בחינתן של תוצאות כי אני רוצה להבין מה אני עושה.
זו הדרך היחידה לעבוד. עבודה מעשית להתעוררות אינה יכולה להתבסס על אמונה. הרעיונות מוצגים כך שנוכל לוודא אותם בעצמנו עם הזמן ולאורך הדרך. בצורה זו העבודה מתבצעת מתוך מקום של הבנה וחוויה אישית, ולא על בסיסן של הבטחות.
קל לוודא תוצאות מידיות כאשר עולים על הדרך הנכונה ונכנסים לבית-ספר אמיתי;
תוצאות אלה יהיו מבוססות על חוויות ישירות של מצב תודעה גבוה,
מצב שניתן לזהות אותו כי הוא שונה מחווית החיים הרגילה.
לא מדובר בחוויה אקסטטית שמצריכה שעות רבות של ניתוק או מדיטציה, בפשטות בבית-ספר אמיתי למן ההתחלה יוצג בפני התלמיד הרעיון של חלוקת תשומת לב או זכירה עצמית ויוצגו בפניו דרכים ושיטות להגיע למצב זה.
וההדרכה של אנשים שמתרגלים דרך זו והשהייה במחיצתם תתן גוון חדש לחוויה זו גם אם תרגלנו אותה לבד לפני שהצטרפנו.
תוצאות אחרות של העבודה כמו איזון של המרכזים הנמוכים, הבנה מעמיקה של הרעיונות והיכולת לחשוב ולדבר בשפה חדשה עשויים לקחת פרק זמן ארוך יותר של תרגול ומאמץ, אך גם אליהן ניתן להגיע ולוודא את יעילון דרך תרגול כנה עם הזמן.
דמיון
הדרך הרביעית מתארת דמיון כדבר שלילי. מה בנוגע לדמיון יצירתי? כל האמנים צריכים לדמיין על מנת ליצור. האם העבודה הזו מנוגדת ליצירה אמנותית?
כל אמן או בעל מלאכה יסכים שבעבודה יצירתית נדרשת רמה גבוהה של ריכוז, משמעת ומסירות על מנת ליצור דבר מה יפה או מועיל. המאמץ להיות נוכח רק מחזק ניסיונות יצירתיים אמיתיים להפקת דבר כלשהו בעל ערך או יופי. כשאנו מדברים על דמיון, אנו מתכוונים לשרשרת המחשבות האסוציאטיבית וחסרת הבינה אשר ממלאת ללא הפסקה את מרחב עולמנו הפנימי. רק כאשר מתחילים לעשות מאמצים להיות נוכחים אפשר לראות את הממדים האמיתיים שהדמיון תופס בחיינו. הנוכחות היא האור החושף את שהייתנו בחשכה.
עשיית מאמצים
מדובר כאן רבות על “מאמץ”. לאיזה סוג של מאמץ אתם מתכוונים?
המאמצים הראשונים לתרגל נוכחות נראים קטנים מאוד מפני שאין לנו למה להשוות אותם.
המעבר מהבנה תאורטית לחוויה ממשית הוא צעד הכרחי המושג באמצעות מאמצים קבועים ורצון כנה.
הדבר החשוב הוא שהמאמצים יהפכו לאישיים. הניסיון להיות נוכח לא מגיע מתוך הרצון לתוצאה כלשהי, אלא מתוך ההבנה שבאופן טבעי איננו נוכחים לחיינו.
למעשה, יש רמות מדויקות ומעשיות מאוד של מאמצים, וסוג של תוצאות המורות ברגע נתון האם נעשה המאמץ הנכון או לא. בכל אופן, כאשר מצטרפים, סוג המאמצים מוסבר ומתבהר עם הניסיונות ליישם אותם ובמהרה מגיעה הנקודה בה אנו יכולים לתרגל את השיטות המעשיות של בית-הספר על מנת להיות נוכחים.
מדובר על עשיית המאמצים הנכונים. האם אני אוכל לעשותם בעצמי או עם חבריי אם תאמרו לי מה הם?
דמיון הוא אויב רציני הרבה יותר מכפי שרבים מבינים. אין זו רק הנטייה לחלום ולחבב את החלומות, אלא קיים באדם חלק המתנגד בצורה פעילה למאמץ להפסיק רצף עמום זה ולהיות נוכח. אין זו שאלה של רכישת ידע נוסף. ישנם כתבים, הן עתיקים והן מתקופתנו, המציעים מידע מדויק על תהליך ההתעוררות והמאמצים להיות נוכח. המרכיבים החסרים הם ההבנה כיצד להשתמש בידע בצורה נכונה כמו גם סביבה נכונה והדרכה שתראה לנו כיצד ליישמו. אנו צריכים שיראו לנו מה לעשות, ואז שיזכירו לנו לעשות זאת פעמים רבות.
ניסיונות חוזרים ונשנים ליישם רעיונות אזוטריים כמו להיות נוכחים לחיינו יובילו בסופו של דבר להבנה כי עבודה מסוג זה לא יכולה להתבצע כל עוד אנחנו לבד. יש צורך לעבוד עם אנשים נוספים השואפים לאותה מטרה ובכך יכולים לתמוך במאמצים שלנו כמו גם לדבר אתנו בשפה משותפת ומובנת על העבודה.
אך גם חברתם של אנשים אלה אינה מספיקה. משום שיהיו המאמצים של כולם כנים ומרובים ככל שיהיו, לא יוכלו הם להימנע מלשקוע בדמיון ובשינה בעצמם לעיתים תכופות. לכן יש צורך בהנחייתו של אדם ער שצלח דרך זו בעבר והצליח להפוך את מצב הערות לקבוע בתוכו, אדם שאינו נרדם עוד, אדם זה יהיה המורה שתמיד יכול להצביע על השינה של תלמידיו ולהזכיר להם להתעורר.
הניסיונות לעבוד לבד יכולים להיות מועילים בתחילת הדרך, מפני שמאמצים כנים יובילו אדם למסקנה כי אין הוא יכול לעבוד לבד. אפשר אף לומר כי עד שלא הורגשה הבנה זו באופן עמוק – עד שלא הורגש הצורך העז בעזרה ובהנחיה, ייתכן שהזמן לפגוש בבית-ספר רוחני להתעוררות עדיין לא הגיע.
הצטרפות לבית-הספר
מתי אדע כי הגיע הזמן להצטרף?
העובדה שיש עניין מעידה על החלק אשר מכיר בחשיבותה של ההתעוררות.
כדאי גם להביא בחשבון כי לעתים אנו מעכבים את עצמנו באמצעות חזרה על השאלה זו.
מלכודת נפוצה שיש להיזהר ממנה היא ההסתפקות בעצם החיפוש. אנשים רבים מרגישים כי החיפוש אחר האמת הוא מספיק, ומבלים את כל חייהם במעבר מקבוצה לקבוצה, בעודם שוכחים כי המטרה היא למצוא, ואז להתחיל במלאכה ארוכת התווך שכרוכה בעבודה רוחנית אמיתית. מציאת מסגרת אמיתית היא רק ההתחלה, מפני שאחרי שהיא נמצאת יש לעבוד בהתמדה ולאורך זמן רב, יותר משחשבנו כי נידרש לעשות.
האם אני זקוק לתנאים מיוחדים על מנת לעבוד?
אנו יכולים להיות נוכחים בזה הרגע, בכל מקום בו אנו נמצאים ובכל פעולה שאנו עושים, כמו לדוגמה מול המחשב תוך כדי קריאת מילים אלה. כל רגע מציע את אותה הזדמנות חדשה להיות נוכח, ואין צורך לשנות את מהלך החיים כדי לעשות זאת.
העבודה בבית-הספר מתרחשת בתוך החיים הרגילים. היא איננה מוגבלת לשעות של מדיטציה, התבודדות, או כל תרגול שמצריך תנאים מיוחדים. עבודה זו היא דרך חיים והיא זמינה לתרגול בכל פעילות.
איך אוכל לדעת אם המורה הרוחני של בית-הספר הוא ער?
ייתכן ולא תוכל לדעת בתחילת הדרך. הווידוא כי המורה ער מתחיל בכך שבית-הספר תומך במאמצים של התלמיד להיות נוכח וכי היכולת להיות נוכח מתגברת אצלו. לאחר מכן, ככל שרמת ההוויה גדלה כך גדלה גם היכולת לזהות חלקים ערים בתלמידים אחרים ובמורה. עד אז ניתן לפתח גישה ניטרלית ופתוחה אל המורה, ובכך להימנע מקיצוניות לשני הכיוונים: חיובי ומקבל מדי או שלילי וביקורתי מדי.
אם נשארים פתוחים ללמוד מאחרים ניתן לקבל הרבה יותר ממה שאי-פעם ציפינו. אין זה הכרחי לדעת אם אחרים הם ערים יותר או פחות. הדבר החשוב הוא האם אנחנו נעשים ערים יותר כתוצאה מעזרתם.
כל זה נשמע לי קשה מדי. אני פשוט לא חושב שאני יכול לעשות את זה.
זה אכן קשה. אל תאמינו לאף אחד שיאמר לכם אחרת. אך עם זאת, ככל שגדלה ההבנה של היקף השינה והשלכותיה כך פוחתת חשיבה במונחים אלה. אדם טובע שמושלך אליו גלגל הצלה לא מחשיב את המאמץ להיתלות עליו כקשה מידי.
אני רוצה להצטרף לבית-הספר, אך אינני גר בסמוך למרכז, ולפחות לעת עתה אינני רואה כל אפשרות למעבר.
מקום מגוריך בפני עצמו אינו מהווה מכשול. כאשר מצטרפים לבית-הספר מתחברים לכלל הארגון הרוחני ולא למרכז אחד בלבד. בהחלט חשוב להגיע למפגשים ולשהות במחיצת תלמידים נוספים תכופות ככל שניתן. אך מי שמעוניין לעבוד בכנות, מאמציו יישאו פרי והדרך להתחבר ולהעמיק בעבודה תימצא. בנוסף לכך, נסיבות כן משתנות, גם כשחושבים שזה לא אפשרי. הדבר החשוב הוא לרצות בחיבור ולעבוד כמיטב יכולתנו. אף מאמץ אמיתי אינו מתבזבז.